חזרנו ללה-פז ומחר אנחנו עוזבים חזרה לפרו. לה-פז היא עיר מכוערת (שלא לומר מגעילה). משהו כמו הדר בחיפה רק מאוד פקוקה ומזוהמת. היום בחרנו לסייר בחלק אחר של העיר, קצת יותר מודרני (כמו לוד העתיקה). אבל מה.... הלכנו לחפש מאפייה שמופיעה בלונלי-פלאנט. מצאנו את עצמנו מתיישבים בבית קפה/מאפייה נחמדים יותר בפינת הרחוב. מיד קלטנו שבטלויזיות במקום משדרים אולימפיאדה. האינטרנט הראה לנו שתיכף הקרב של אורי ששון. התפללנו שיראו אותו, ואכן אחרי עשר דקות התחיל הקרב. היה מתח והתרגשות. אנחנו מאוד אוהבים אולימפידה ומנסים לעקוב כמה שיותר. יש מלונות שמשדרים ויש שלא. היינו במתח כל הקרב. בהיעדר פרשנות של הטלויזיה נאלצתי לפרשן למשפחה את הקרב. ואז ניצחנו (זאת אומרת, אורי ניצח, התותח). רצינו להזמין את כל הבית קפה לסיבוב נאצ'וס עלינו, אבל בכל זאת אנחנו קמצנים אז הסתפקנו בסיבוב לשולחן שלנו. איזה התרגשות. עוד מדליה. איזה כיף. זה כנראה יותר מרגש בחו"ל.אח"כ המשכנו להסתובב ומצאנו סופרמרקט אמיתי. פעם ראשונה בשלושה שבועות. השארנו שם לא מעט כסף בהתארגנות לימי הנסיעה והטרק. עכשיו הולכים לישון לקראת ימים קשים של נסיעות אינספור. ככה זה.
אל אל ישראל !
עכשיו השלמתי את הפיגורים שצברתי כשהיינו באקאבה. חברה, אתם עושים חיים משוגעים. כל הכבוד לכם. מזל שאתם מתעדים את הדברים וגם רושמים חוויות. אין מילים לשבח.
השבמחקתמשיכו ותיהנו מכל רגע. אנחנו ממש צמאים לשמוע מכם.
בטוח היית פרשן יותר ענייני ממשה גרטל בבריכה האולימפית
השבמחקואין ספק שיש גאווה על מדליה שניה באולימפיאדה
לצערי, שניה ואחרונה
תמשיכו להנות ולעדכן ושמרו על עצמכם
(יא ימצליחים לישון ברעידת אדמה שכמותכם )