חזרנו מארבעה ימים נהדרים ברכס האזנגטה. מלוכלכים, עם ידיים ושפתיים
סדוקות מיובש וקור, אבל סופר מבסוטים. האזנגטה (Ausangate) הוא רכס הרים הנמצא כשלוש שעות מערבית לקוסקו,
וההר הגבוה בו מתנשא לגובה של 6384 מטר.
היום הראשון התחיל בשלוש וחצי לפנות בוקר כשאספו אותנו לטיול להר
הצבעים. הר הצבעים נמצא בקצה של הרכס ויחודו הוא בצבעי השכבות שבקצה ההר. קצה ההר
אומר שצריך לטפס לגובה של 5200 בטרק לאורך כ- 5.5 ק"מ מתישים (חזרה באותה
דרך). המסלול די מתוייר ויש כאלה המגיעים לכאן לטיול חד-יומי מקוסקו. בשבילנו זאת
היתה רק ההתחלה והתחלה לא פשוטה. טל, עפרי ואיתן עשו אותו על סוסים (הסוסים כאן
נמוכים מאלה מוכרים לנו בארץ) ואיתמר ואני צעדנו והתנשפנו. ככל שמתקדמים פשוט לא
מגיע מספיק חמצן. לא לריאות ולא למוח. הפה פתוח כל הזמן מנסה להכניס פנימה כמה
שיותר. כשמגיעים למעלה צריך היה לרדת מהסוסים ולטפס עוד כמאה מטר גובה. לא פשוט.
הגענו למעלה והבנו מה האטרקציה הגדולה (מעבר לטרק עצמו) – הר הצבעים הוא קמט
גיאולוגי ולכל שכבה צבע אחר. מזכיר קצת את החולות הצבעוניים במכתשים בנגב רק
שמסודר הרבה יותר יפה, כאילו מישהו סידר חול צבעוני בבקבוק. הסדרנו נשימה, אחרי כל
שני צעדים, והצטלמנו בהרכבים שונים (כולל עם הצעיף של מכבי חיפה). 
הדרך חזרה היתה מוזרה במקצת כשבאמצע הדרך המדריך ירד, הורידו אותנו
באמצע עיר באמצע הדרך, ונאספנו על ידי רכב שני שלקח אותנו בחושך בדרכים לא דרכים
אל הכפר טינקוי (TInqui). "כפר" זה כנראה שם מוגזם לעשרת מבני הבוץ שעמדו לאורך
נחל. הובילו אותנו בטיפוס על סולם עץ רעוע אל חדר השינה שלנו ובו 8 מיטות. חדר
שאין בו כלום חוץ ממיטות. במשך השהות שלנו נצרף אל המשפחה שלנו את בק וקייט
מאוסטרליה שנמצאות בטיול ארוך באמצע לימודיהן. הן היו מאוד חמודות והשתלבו היטב עם
כל בני המשפחה.
למחרת היום טיפסנו, חלקנו ברגל חלקנו עם סוסים, אל הקרחון שזולג
מהפסגה. היה עוד טיפוס מאתגר. על אף זאת איתמר סרב לעלות על סוס. תותח! גם כאן יש
גבול לאן שהסוסים מגיעים וכל החבורה טיפסה באיטיות את שארית הדרך. לצערנו לא הגענו
עד לקרחון עצמו אלה כמאה מטר מעליו, אבל עדיין היתה זאת תצפית מדהימה. מההר ירדנו
לבקתה קטנה למרגלות ההר שם חיכה לנו הסייס עם ארוחת צהריים מינימלית (העיקר שהיתה
מפה פרוסה על הרצפה). כשהגענו חזרה לכפר גילינו שבמרכזו יש מעיינות חמים. עקב השעה
המאוחרת הסתפקנו בטבילת רגליים וקבענו לשוב למחרת. בלילה קפוא שם. ישנים עם כל
הבגדים שיש לך. המים בכל הסביבה קופאים, כולל שולי הנחל. הידיים הופכות יבשות
וסדוקות ואיתן השפתיים והלחיים. אחרי ארבעה ימים איתן נראה כמו פרואני מצוי.
ביום השלישי עשינו טיול ללגונות שלמרגלות ההר. טיול שבע הלגונות הוא
נקרא וכל אחת שונה ויפה מקודמתה. הפעם חזרנו יחסית מוקדם, בשתיים וחצי, אכלנו
ארוחת צהריים ורצנו למעיינות החמים. יש שם שלוש בריכות קטנות עם מים חמים שנובעים
מתוך ההר. זה מדהים איך במקום קפוא כל-כך, שרוב המים העומדים קפואים במשך כל היום,
פתאום יש בריכות של מים חמים. מאוד חמים. בילינו שם כשעה עד שהפכנו לצימוקים. היה
מפחיד לצאת כי בחוץ היה קפוא (למרות שעוד היתה שמש). אחרי שלושה ימים של טרקים היה
נחמד להיות קצת נקי. את המשך אחה"צ בילינו במשחקי קלפים (אפילו הכינו לנו
פופקורן).
ביום הרביעי עשינו טיול במורד העמק. עברנו בכפרים, בנחלים וערוצי נחל, ראינו חזירים ופרות (לא ראינו פרות עד עכשיו), ובעיקר ראינו את רמת החיים הדלה של תושבי האזור, אשר עובדים קשה למחייתם. הגענו לנקודת המפגש עם הרכב ונפרדנו מהסייס.
כשהגענו לקוסקו הרגשנו התרגשות כאילו חזרנו הביתה. התקלחנו מארבעה
ימים של טיולים (כאן המקום לציין שבקוסקו יש הרבה הפסקות מים לא צפויות ואחת כזאת
תפסה אותנו כשחזרנו) ויצאנו לאכול חומוס, פלאפל ושקשוקה במסעדה הישראלית של קוסקו.
היה סביר ולא יותר.
וזאת עוד תמונה מהממת של עפרי המהממת בעצמה....
כל הכבוד למשפחה המדהימה. איזה נופים יפיפיים.
השבמחק