זה הכפר ווקצ'ינה. מדובר באגם/נווה מדבר שמוקף אכסניות ומסעדות ומסביבו הרים של חול.... לפעמים קוראים לזה דיונות חול, אבל כאן מדובר ממש בהרים.
הגענו לווקצ'ינה אחרי בערך 13 שעות נסיעת לילה. התיישבנו לנוח באיזה אכסנייה, נהנינו מקצת ווי-פאי נורמלי ואז החלטנו לטפס על הדיונה הענקית מאחורי האכסנייה. כשיצאנו מהאכסנייה גילינו את האגם ואת היופי של המקום הזה. הטיפוס לקח לנו כשעה. מדובר בשיפוע לא פשוט, בחול רך וטובעני ורוב הזמן פשוט דורכים במקום. מלמעלה רואים את כל הכפר, את העיר הקרובה איקה, ואת כמות החול שמסביב. גבעת חלפון קטנה על ווקצ'ינה. בתמונות אפשר לראות את איתן ועפרי מתמודדים עם העלייה ואת הכיף שבלרדת את הדיונה בריצה (חלקינו בגלגול/התפלשות בחול).
אחרי ארוחת צהריים כיפית (אוכל טוב והרבה בירה) הגיע הזמן לפעילות האמיתית שבגללה אנשים מגיעים לווקצ'ינה - טיול בדיונות ברכב באגי מיוחד וסקי חולות. לקרוא לנסיעה הזאת טיול זה כנראה לא ההגדרה הנכונה.... מדובר יותר ברכבת הרים מאשר בנסיעה ברכב. הנהג היה מטורף לגמרי. לקח אותנו עליות בשיפוע לא יאמן ואז הסתובב וירד שיפועים שכל רכב אחר היה מתהפך בהם. עשינו סיבובים מטורפים, נזרקנו לכל צד, עלינו וירדנו, קפצנו וצללנו. אחרי כמה סיבובים האדרנלין מתחיל לשקוע והאחריות מתחילה להתעורר ואתה מבין שזה לא אמיתי מה שהולך כאן. זה לא סביר שהאוטו הזה עומד בפעלולים האלה ושעוד רגע כולנו מתרסקים או מתנגשים ביתר הרכבים שמסתובבים פה במרחב הפראי הזה. זה היה פשוט מטורף, אבל כיף לא נורמלי. שום תמונה בעולם לא יכולה לתאר את זה. וזה עוד לא הכל....
מדי פעם מקבלים קצת הפסקה מהטלטול ברכב הבאגי ועוברים לעשות סקי חולות מדיונות בגובה של 30 - 200 מטר בשיפועים שונים. כמשוגעים, גם כאן גלשנו את כל הדיונות (אני ויתרתי בשביל איתן על אחת כי היא כבר היתה יותר מדי). הסקי נעשה בשכיבה ואתה מוצא את עצמך דוהר למטה במהירות עצומה (בלי הרבה שליטה), מקפץ על הקוליסים וערימות החול, עד שאתה מגיע למטה ונעצר. לפעמים (כמו שעפרי ואיתן הדגימו) בהתגלגלות בחול. היה משוגעעעעעעעעעעעעע !!!
לסיום סיומת, גם פגשנו ברחפן פאנטום 2 מרחף לו בדיונות.... געגועים....
משוגעים!!!!! בואו כבר הביתה
השבמחקאתם יפים ןחמודים. וגם נהנים. אבל אנחנו מתגעגעים....
השבמחקתהינו