יום ראשון בלימה
הסבר לוגיסטי קצר... מאחר ואיתמר ואני טסים על המיילאג' אנחנו טסנו
יום קודם והיה לנו יום אחד לתור את לימה, בירת פרו. הטיסות עברו די טוב, בלי הרבה
חוויות לספר בבית. לצערי איתמר כבר גדול מדי כדי שאוכל לראות אותו מתלהב מהמראות
ונחיתות. עם הגיענו ללימה התברר שהמוצ'ילות שלנו לא הגיעו ויקח לפחות יומיים-שלושה
עד שהן תגענה אלינו. התחלה טובה לטיול. כפיצוי קיבלנו 80 דולר האחד ולקחנו מונית
להוסטל שהזמנו מראש. הוסטל נחמד במחוז מירפלורס שהוא האזור היותר מפותח בלימה (הכל
יחסי). כיאה לעיר גדולה יש בה פקקי תנועה בלי סוף, אוטובוסים מרעישים, וצפירות בלי
סוף. בלי סוף!
התארגנו ויצאנו לחרוש את לימה. כבר בטיסה, כשקראתי על לימה, הבנתי
שאין יותר מדי מה לראות בה. עיר דרום-אמריקאית טיפוסית. לכן איתמר ואני בחרנו ללכת על הרחוב הראשי שלה עד למצוקים
המשקיפים על האוקיינוס. הרחוב הראשי מלא בבנקים. זה פשוט לא יאומן איך לאורך 3-4
ק"מ, משני צידי הרחוב, בערך 60% מהחנויות הן בנקים. נראה לי שצריך לשלוח לכאן
את כחלון שיעה סדר (מצד שני אולי כדאי שיתחיל לטפל בבנקים שלנו קודם). בנוסך
לבנקים יש גם מלא חלפני כספים בכל קרן רחוב.
לימה שוכנת על מצוק בגובה של כ- 150 מטר מעל האוקיינוס השקט. לאורך
המצוק יש טיילת אדירה וארוכה, מלאה בפארקים, דשא, מתקנים ופסלים. אנחנו המשכנו
צפונה על הטיילת עד שהגענו לפארק יצחק רבין. כן, רבין ! בפארק יש פסל ראש שלו,
הסבר על פועלו, ומלא כלבים שמשוטטים עם בעליהם. מזג האויר היה סביר (15 מעלות),
אבל אחד הדברים המבאסים זה שמעל לימה יש ענן סמיך במשך כחמישה חודשים. זה מפריע
לראות, מפריעה לשמש לצאת, וקצת מקלקל את הנוף. זה לא כתוצאה מזיהום, אבל עדיין
מיותר.
אז טחנו קילמוטראז' לא קטן, קנינו קצת ביגוד שיחזיק אותנו לימים
הקרובים (בחנות כלבו שהיא הכלאה בין מייסיס והמשביר לצרכן), אכלנו אוכל מקומי,
ביקרנו בסופר מקומי (מרשים), ומיצינו את לימה.
הבוקר קמנו מוקדם ונסענו לשדה לחכות לטל, עפרי ואיתן שהגיעו בטיסה
ממדריד. עכשיו כולנו ישובים במטוס סילון קטן בדרכינו לתחנתינו הראשונה – פורטו
מאלדונדו – אמאזונס וג'ונגלים.
מקומות יפים
השבמחק