המוצ'ילרים הישראליים נוהגים ללכת למאצ'ו-פיצ'ו בטרק האינקה טרייל,
אבל 25 קילומטר ביום היו יותר מדי בשבילנו אז הלכנו על טרק קל יותר שנקרא
אינקה-ג'ונגל טרק. הוא משלב הליכה, אופניים ואומגות על פני שלושה ימים.
את היום הראשון התחלנו ברכיבת האופניים הכי טובה בעולם – קיבלנו
אופניים סבירות, ביגוד מגן מלא (סימן לבאות), קסדה וכפפות והורידו אותנו על הר בגובה
4200 מטר מעל פני הים. מכאן היינו צריכים לרכוב לאורך כ- 50 ק"מ, בירידה, על
כביש מפותל, שמסתיים בגובה 1800 מטר.... משמע ירידה מדליקה !!!!! טל ועפרי עשו את
החלק הראשון ואני החלפתי את טל בחצי הדרך (אחד מאיתנו היה צריך להיות עם איתן
באוטו המלווה). איתמר חבר ליווני (יאניס) ושניהם הובילו את הקבוצות כשהם רוכבים
כמו מטורפים במהירות עצומה. הם היו כל-כך מהירים שאף אחד אחר לא נראה מאחוריהם
(והיו שם כ- 70 רוכבים). הם כל הזמן רדפו אחרי הרכב המוביל בו איתן ואני נסענו, מה
שאיפשר לנו להתרגש איתם ובו בזמן לדעת בבירור שהם מטורפים, וכמובן לצלם אותם תמונות
מרהיבות. טל ועפרי הגיעו להפסקה כחצי שעה
אחריהם, אבל מבסוטות עד הגג. עד שסיימנו את המסלול כבר היינו די עייפים, אבל עם
חיוך שלא יורד מהפרצוף. אין כאלה דברים, לא בארץ ולא בשום מקום אחר שהיינו בו.
מנקודת הסיום המשכנו לכפר סנטה – טרזה ללינה בהוספיחדה.
החבורה שלנו מנתה שני יוונים (שגרים בשוויץ), שני פרואנים (שגרים
בהולנד), אחת אמריקאית (שגרה בישראל), שני קנדים ושישה ישראלים. זה אולי נשמע כמו
התחלה של בדיחה, אבל אצלנו זה ההרכב של המיניבוס בדרך לטרק. איתמר ועפרי מאוד נהנו
לשוחח עם כולם. חוויה.
את הבוקר השני פתחנו מוקדם בבוקר באומגות אדירות מעל לנהר. היו שם
אומגות של כ- 200 + מטר מעל תהום אדירה (חלקן מאה מטר גובה). סה"כ חמש אומגות
וגשר חבלים רעוע. היה אדיר. קצת יותר בטיחותי מהאומגות בג'ונגל (אך עדיין עולם
שלישי). טל נשארה למטה עם איתן שהתחיל את המחלה שלו שתלווה אותנו בימים הקרובים
(חום ושילשולים).
אחרי האומגות סופסוף התחלנו ללכת ברגל. הלכנו מתחנת החשמל שנמצאת על
הנהר ועד לעיירה Aguas Calientes שכל מטרתה להוות את התחנה האחרונה לפני העלייה למאצ'ו-פיצ'ו. הטרק
נמשך על פני כ- 11 קילומטרים לאורך הנהר ולאורך מסילת הרכבת שמחברת את ההידרו
והעיירה (זאת הדרך היחידה להגיע אליה). טל ואיתן החולה המתינו כ-4 שעות לרכבת בעוד
אנחנו יצאנו לדרך המיוחדת הזאת. במשך ארבע השעות האלה טל עברה עם איתן על מדריך
מיוחד של המאצ'ו-פיצ'ו וזה עוד יחזור אלינו למחרת כשנגיע לאתר. את הדרך עשינו בקצב
מאוד מהיר, יחד עם החבורה שלנו, כשעפרי התותחית צועדת איתנו בראש המחנה. בדרך
עצרנו להתרעננות באחד מפלגי המים שזורמים לנהר, ראינו את המאצו'-פיצ'ו מלמטה ואת
ההרים הענקיים המקיפים אותו. היה טיול ברמה – נוף מהמם, קצב מהיר וחברה נחמדה. כשהגענו
גלינו שגם איתמר חולה (כמיטב המסורת החדשה – חום ושילשולים). אז רק עפרי ואני
הלכנו לארוחת ערב עם החבורה. חגגנו את ערב יום העצמאות הפרואני ואת יום ההולדת של
היווני. חזרנו להוספיחדה לבדוק את מסדר החולים ולהבין שרק עפרי ואני עולים מחר
ברגל להר. השאר ייסעו באוטובוס. בכל מקרה כולם קמים ב- 3:30 לפנות בוקר. על אף המחלות ההתרגשות היתה
עצומה.
ההישגים שלכם ברמה של הנבחרת האולימפית שלנו. תבדקו אפשרות להגיע לריו. אתם קרובים. על האופניים, לא זכור לי שפרום רכב בתלבושת כזאת בירידות. מדדתם מהירות?
השבמחקהסתכלתי שוב על התמונות. נזכרתי באופנובנק .
השבמחקאמיצים.....
השבמחק